6.3.2011

כי סערת עלי

לנצח אנגנך. (אח, ברי, ברי). 

בני הבית בשלהם, אני יושבת במיטה, עם עצמי, עם הלפטופ ואיתכם. 
איזה זמן שלא כתבתי. ככה יצא. אבל עכשיו אני כאן, ולא מסתכלת אחורה. 
don't look back. 

רודולף נורייב באפור
היום הלכנו לראות מיצג (עוד משתמשים במילה הזאת? נשמעת כל כך שנות-השמונים'ית. בצרפתית אומרים 'פרפורמנס', אולי גם בעברית?) של איש נחמד שעושה גרפיטי מעניין. היתה תערוכה שלו במוזיאון קטן מקומי, והוא המשיך את בניית התערוכה ועשה מול עינינו גרפיטי שווה על הקיר שלצד המדרגות ועבודות נוספות בחוץ. בכל אופן, בעבודה שעשה על קיר המדרגות צייר את רודולף נורייב רוקד (בכל העבודות שלו דמויות מוכרות - הוא אמר לדב שכשהיה קטן האנשים האלה היו פוסטרים על הקירות שלו, והגרפיטי היא דרך נהדרת ולגיטימית להחזיר אותם לשם), ולצידו שרטט כתובת קטנה: don't look back. 
על האפור מרסס שחור, ולסיום מוסיף
חתימה בצורת חץ אדום.
ג'ף ארוסול - גרפיטיסט.




למה? איך זה קשור לנורייב? יש סרט על בוב דילן שנקרא ככה. אבל בטח לא שייך. האסוציאציות שלי הולכות רחוק: אורפאוס שיוצא מהשאול ונאסר עליו להסתכל לאחור, לראות אם אאורידיקה הולכת אחריו. או אולי בכלל אשת לוט. איכשהו המילים הפשוטות האלו נראו לי נושאות מטען רב.

לא יודעת למה.
אני, בכל אופן, לא מסתכלת אחורה. לא מתחילה לספר ולהסביר למה לא כתבתי וכאלו. ממשיכה בדרכי. טוב? קבענו?

רוצה לדבר היום על מילים. ועל תרבות. ועל החיבור ביניהם. 

מישהו שעבד פעם עם דב עבר לעבודה אחרת, שם עוסקים בזיהוי ממוחשב של כתב יד. התחילו לעבוד גם על עברית, והוא שאל את דב אם נוכל לעזור לו. לא משהו מסובך - מקבלים דפים שבהם אותיות הא"ב ואחר כך מליון משפטים שצריך להעתיק בעט מיוחד ועל דף מיוחד. בסוף הם מנתחים מה שיוצא.
האנשים בחברה שם לא דוברי עברית, אספו לעצמם כל מיני משפטים מהאינטרנט, סידרו אותם יפה בקבוצות וביקשו שאעתיק. 

בהתחלה העתקתי אותיות, זה קל, אוטומט. אחר כך, במשפטים, יותר מסובך. כל משפט הוא הזמנה לשיחה. 'הרגשתי כאילו יצאתי פה מהאדמה, הוא אומר'. או אחד אחר: 'משך כמה ימים, לא נצפה אלמנט חריג בהתנהגותי'. מעורר שאלות, לא? 
ואלו הקלים.
מה עושים עם משפט כמו: 'הוא פונה לבית החולים איכילוב בעיר במצב קשה'. 
זה רבין, ברור. לא יכול להיות אחרת.
אנשים שלא יודעים כלום ליקטו משפטים, וסתם, הכי באקראי, דורכים ככה על פצע מדמם. (כן, מדמם).
כמעט כמו לתת לקופים לכתוב מלא זמן במלא מכונות כתיבה, ולגלות שאחד מהם כתב, לגמרי במקרה, 'להיות או לא להיות, זאת השאלה'. 
ואחר כך עוד משפט: 'עד שביום כיפור הבן שלי נכווה קשה בידיים'. 
יום כיפור המלחמה? חרא של מלחמה. או סתם באיזה יום כיפור, בין אופניים לקורקינט, נכווה הילד? אלוהים יודע. כך או כך, נכמר הלב. 
ככה הטלטלתי לי ממשפט למשפט, סעורת רוח. פלא שלקח לי שעות, שעות, לגמור את המשימונת הזאת? 
כל משפט בעברית הוא בשבילי חריר הצצה לעולם שלם שמסתתר תחתיו. בצרפתית אין לי, ונראה שלעולם לא יהיה, רקע תרבותי-לשוני מספיק בשביל לראות שיש עולם מאחור, שלא לדבר על לפענח אותו. זה לא בהכרח רע. פחות צפוף, יותר שקוף. 


מצד שני, ככל שהצרפתית הופכת יותר יומיומית, יותר טבעית עבורי, העברית יקרה לי יותר. לא רק השפה, גם התרבות שמגולמת בה.
אם כבר מדברים על גרפיטי: בניין פריזאי מדגמן קיר צבעוני פסיכדלי
ואחד אחר מאחוריו מתחפש לעמוד מתח גבוה
לפעמים לא בטוחה בשפה שלי, שהיא מדוייקת, שהיא מעודכנת. השאלה לגבי 'מיצג' מלמעלה אותנטית, אני באמת לא בטוחה עוד. עד כדי כך שבדקתי כמה תוצאות יש בגוגל למיצג וכמה לפרפורמנס, וההבדל לא עצום.  
לעיתים קרובות נזכרת במשפט של מאיה ערד מאיזה מאמר או ספר, שם אמרה שכשהיא אומרת שהתינוקות מתוקות (או איזה שם תואר שהיה שם) משהו לא מצלצל לה נכון, והיא לא יודעת אם בגלל שמדובר במין פינה בעייתית של העברית, או שהשפה כבר אינה מתגלגלת על לשונה כמו פעם, ולכן נשמע לה מוזר. הנה, הנה, מצאתי את המאמר. 'תינוקות נוחות' כתוב שם. ובכלל, הרבה ממה שאני רוצה להגיד כאן, היא אומרת שם. יפה ומדויק בהרבה. טוב, נו. אז מה. אני לא מוותרת. 


הילדים כאן לומדים בבית הספר לדקלם שירה. חלק מתכנית הלימודים. לאחרונה מדברים על זה בארץ - חושבים להכניס חובת לימוד בעל פה של שירים לבחינת הבגרות. ודיונים, ועניינים. כאן, בכל מקרה, זאת בכלל לא שאלה. מכיתה א' לומדים בערך שיר אחד בחודש. אלוני יכול לדקלם עכשיו, על המקום, את כל השירים שלמד בשנה שעברה ובשנה הנוכחית. שירי יכולה לדקלם משלים שלמים של לה פונטן. ואצל שניהם אהבה גדולה למשימת השינון. 
נהדר, אני אומרת לעצמי, שירה זאת תרבות. כל שיר כזה מוסיף עוד נדבך של עושר למה שיש בראש. אחר כך אפשר לצטט, אפשר לעשות פרפראזה, אפשר לעשות רושם. 
'מגדל בבל' - עבודה של ג'ף ארוסול מתערוכת הגרפיטי
שראינו היום. הוא כן מזהה צורת אות עברית!
אבל רגע, זה בצרפתית הכל! ומה על שלנו? בעברית? 
צער רב נולד בי על כך שלא יודעים לדקלם 'שלום רב שובך ציפורה נחמדת'; על כך שהתרחקו עד מאד מנוף מולדתם, ולא ברור עד כמה הם עשויים בתבניתו; על כך שבקושי צורת אות עברית מזהים. 
ומהצער מחליטה מיד לחזור ולעבוד איתם יותר במרץ על קריאה וכתיבה בעברית, לקרוא להם מפרשת השבוע לעיתים מזומנות, לארגן עירוי של שירה עברית, ואם לא שירה, אז לפחות שירים. 
ומיד אני עצמי חוזרת לשירה, מעלעלת בספרים, מחפשת ביוטיוב את חווה אלברשטיין שרה את 'עוד חוזר הניגון' (הופתעתי לראות שאני זוכרת את המילים, עוד מהשיעורים עם תמי יואב, אחרי שנים רבות כל כך), מנערת אבק מעל שורות שמסתובבות לי בראש (כשאני שומעת 'יורד גשם', מה שקורה כאן לעיתים מזומנות, מתעורר הגשם שיורד על פני רעיו של יהודה עמיחי; כשדב אומר משהו על שיער הזהב של שירי, עולות השורות של רוני סומק על הלחם של חייו, וכן הלאה, וכן הלאה). 
ברור לי שמתוך האהבה והגעגועים האלה שלי, תגדל עברית גם בראשיהם ובליבותיהם של הילדים. אין ספק ש.
נקודה אופטימית: אמנם חלקים גדולים מהתרבות העברית המודרנית רחוקים מהילדים שלנו, אבל הם קרובים הרבה יותר משהיינו דב ואני אי-פעם ליהדות, לתפילה. אלו שורשים שאפשר להתברך בהם, לא ככה?


לסיכום: חידון. לא, לא נושא פרסים. רק כבוד ויקר. 
בטקסט הלא-מאד-ארוך-הפעם מסתתרים שלושה ציטוטים משירים עבריים (שירים במובן פזמונים, לא שירה). אחד ותיק מאד, בואו נגיד שמי שעוד לא חגג יום הולדת 40 - קטנים הסיכויים שיכיר. שני האחרים גם הם אינם עולי-ימים, בני עשרים וקצת. מאותה שנה שניהם. הכותרת 'שלח לי שקט בקופסא' שקיבל הקישור החדש (והנהדר!) מימין לא נחשבת, כי לא שייכת לפוסט הזה. גם לא ה'הכל יהיה סבבה' שבכיתוב של התמונה שכאן מתחת, כי הוספתי אותו רק אחרי החידה :) 
אם קשה, אתן רמזים. או שתשאלו את איילת.
כתובת צרפתית אופטימית על גשר מעל קנאל סן מרטן (אם תלחצו
על התמונה, תוכלו לראות בגדול יותר). בתרגום חופשי
כתוב שם: הכל יהיה סבבה


זהו להיום, חברים. 
פוסט פחות רגשני מהאחרונים. קצת מנוחה ללב :)
נשיקות ואהבה,
רינת.










13 תגובות:

  1. יקרה שלי!
    וואו איזה מיצג מרהיב הצגת פה!
    וגם זה של הגרפיטי,מתה על גרפיטי..
    כל כך הרבה משפטים כתבת פה,שרציתי לאמץ-לא להביט לאחור,אין ספק ש.,הכל יהיה סבבה...
    וגם יש חידון בסוף!ואני אמורה לתת רמזים!
    ומכל המילים המעשירות והחכמות,תפס לי את העין הצמד-לא מוותרת.מתחברת אליו חזק ואומרת לך שאין כמוך.ושתדעי שכל פוסט שלך נקרא לאט כמו שנהנים מסוכרייה ממש ממש טעימה ונדירה.
    נשיקות והמון אהבה
    איילת.

    השבמחק
  2. הקפצת לי לראש את: בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם כפיה..."
    אז אולי עדיף צרפתית?
    סתם...
    יש לי חברה בשוויץ עם חוויה דומה. מאוהבת בשפה העברית ומחוברת אליה בשורשים. קצת דומה לך אבל מאוד אחרת. קשה להסביר.
    בקיצור - היא פשוט נותנת לילדים את כל ספרי הילדים של לאה גולדברג. לפחות העברית משובחת. והרקע וההקשרים התרבותיים נכנסים לאט ואמנם במשורה אך הם שם.
    ושירי ואלון, גם בלי שאת משקיעה בזה במודע, חיים את רוב היום אצלכם בבית. ואין לי ספק ששם הם מקבלים עשרת מונים יותר, מבחינת העושר התרבותי, הלשוני, האסוציאטיבי והאינטלקטואלי, מאשר ברוב הבתים בישראל (כן, כולל הבית שלי).
    דרך אגב, מעניין - הם מזהים עצמם כצרפתים או כישראלים?
    ויום אחד הם עוד יקראו את הבלוגים שלכם ואני בטוחה שיבינו כל מילה, לרבות ההזדהות עם החוויה - אם כי באופן אחר משלכם. ככה זה גם עם הילדים שלנו כאן בארץ והשאלות המפתיעות על דברים שיושבים בחוויות עמוקות שלנו ונראים ברורים - אבל בעיניים שלהם, ואחרי שמסבירים, מקבלים פרשנות אחרת לגמרי.
    אוהבת אותך
    כרמית

    השבמחק
  3. אנונימי6.3.2011, 12:32

    שלום רינת.
    התחלתי לקרוא את הבלוג שלך בעקבות אשתי, חנה, שיצרה עמך קשר (מחודש) לאחרונה.
    כל כך נעים לקרוא את הגיגייך.
    אם בעוד כמה שנים תוציאי ספר, המקבץ את הפוסטים הנהדרים שכתבת, אני אהיה הראשון לקנותו.
    באמת! בלי עריכה, בלי גינונים. כמו לאכול סטייק מעולה בלי שום תוספת מיותרת בצד (אני מקווה שאינך צמחונית).
    המשיכי לכתוב, אני שמח על כל עדכון!
    יניב.

    השבמחק
  4. איילת, חברה יקרה, תודה תודה!
    בסוכריות אני חזקה :)
    בקשר לרמזים - אחד מהביטויים שאספת הוא באמת ציטוט אליו כיוונתי.
    להגיד איזה? כן, אומרת.
    'אין ספק ש'. פורטיס מתוך שקיעתה של הזריחה.
    http://www.youtube.com/watch?v=msNXCeaGU4k

    האמת, זה היה הקל מתוך השלושה :)
    נשארו עוד ציטוט משיר אחר שיצא באותה שנה וציטוט משיר ותיק אחד.

    נעים לי שאת מתחברת ל'לא מוותרת' שלי (אין שום קשר ל'לא מוותר כי אני לא מהחנונים', נשבעת). אני עכשיו פחות ופחות מוותרת, מחפשת ולוקחת מה שטוב לי. שווה, אה? נקים מפלגה?

    השבמחק
  5. כרמיתה,
    מאיר אריאל אחראי לכל כך הרבה משפטים מעולים, אה?

    מנצלת את ההזדמנות לרמז קטן בעניין החידון: השיר הלא מאוד ישן האחר שמצוטט בפוסט (חוץ מפורטיס שאיילת כבר סימנה) הוא של מאיר אריאל.

    אני מנחשת שההתמודדויות התרבו-לשוניות שלנו דומות לכאלו שחווים ישראלים רבים בחו"ל. ואולי גם בהורות בארץ יש גוונים כאלו, כי התרבות השתנתה לא מעט מאז שהיינו אנחנו קטנטנים.

    הילדים שלנו - צרפתים או ישראלים? שירי הגדירה יפה, אמרה שבצרפת היא מרגישה ישראלית ובישראל - צרפתיה. תמיד טיפה מבחוץ, לא לגמרי שייכת. (ומה, אנחנו לא הרגשנו ככה? זה הרי לא דווקא עניין לאומי..)

    ותפסיקי כבר להמעיט בערכך! מה קורה???
    את בן אדם שווה, אמא נהדרת והלב שלך בדיוק במקום הנכון. בכל פעם שאנחנו נפגשות, אני רואה את זה בבירור. בסדר? סיכמנו?

    להתראות בפסח (אולי מפגש בנות ניצנים חלקי? מה תגידי?)
    נשיקות,
    רינת.

    השבמחק
  6. יניב,
    מי שבא - ברוך הבא. ומי שבא עם חותמת אישור אישית מחנה - עוד יותר ברוך אפילו!
    זכית. אתה בטח יודע..

    תודה על המילים השוות. צמחונית או לא - אני תמיד יודעת להעריך מחמאה עסיסית :)

    נשיקות למשפוחה,
    רינת.

    השבמחק
  7. אנונימי6.3.2011, 20:04

    הי רינת,
    אני עוד לא בן ארבעים, אבל מכיוון שכבר יצא לי להתרחק קצת מנוף מולדתי וממש לאחרונה לחזור אליו בחזרה, אני כבר יודע שהבן אדם אינו אלא חתיכת בוץ מתוחכם.
    ויש לי הוכחה -
    http://www.youtube.com/watch?v=UWE5-hPmPSI

    (להתראות בפסח..)

    השבמחק
  8. היי בחזרה, אנונימי :)
    חתיכת בוץ מתוחכם. אי אפשר לנסח את זה יותר טוב.
    תגיד, תגיד, איך זה לחזור בחזרה מהניכר?
    לפעמים אני משתעשעת ברעיון.
    (נתראה בפסח? יאללה, למה לא, בשמחה. אל תשכח לשים את השלט 'אנונימי' על המצח, שאזהה אותך).

    אחרי שני מאיר אריאל'ים פה בתגובות, הגיע הזמן לחשוף את הציטוט השני...........
    טה דה דה דם (מכות תוף נרגשות)................
    חפשו קצת למעלה, בקטע של הקופים ומכונות הכתיבה. כתוב שם איך אחד מהם כתב ל-ג-מ-ר-י ב-מ-ק-ר-ה שורת שייקספיר. ובדיוק ה'לגמרי במקרה' הזה הוא מאיר אריאל. ברור.
    http://www.youtube.com/watch?v=j1Az27H649I

    מה נשאר עוד?
    האחרון באמת בלתי אפשרי. אפילו דב לא ממש זיהה אותו, וזה באמת קיצוני. טוב, מקסימום הערב. אם אף אחד לא ימצא, אגלה. או לפחות ארמוז.
    קבענו.

    השבמחק
  9. טוב.
    נראה שהגזמתי עם החידון..
    אחרון אחרון חביב. לא אגיד מיד מה השיר, נותנת לכם צ'אנס לגלות. הרמזים ילכו, בהתאם לעקרונות התיווך שלמדתי אצל פוירשטיין, מהרחוק אל הקרוב.

    הציטוט: 'אחרי שנים רבות כל-כך'

    זמרת: מיכל טל

    מקור: אמא רוסיה

    והשיר - יודעים כבר? ברור. ידעתי שתזהו. סמכתי עליכם.
    אלופים אתם! :)

    השבמחק
  10. אם במקרה מישהו לא זיהה:
    http://www.youtube.com/watch?v=S06hevJZtrU
    ליושינקה, ליושינקה
    הו, היכן את ליושינקה?
    הוא שב אליך ליושינקה,
    מדוע לא חייייכיייית לוווווו???

    השבמחק
    תשובות
    1. הקישור ההוא כבר לא בתוקף, אז הנה אחד חדש:
      http://www.youtube.com/watch?v=DjCVp3apUjw

      מחק
  11. לאחרונה קניתי את הדיסק של חוה אלברשטיין נו, כבר מוכיח כמה אני זקנה.
    וקודם שמתי לי אותו ושרתי ככה לעצמי, בזמן שאופירי הרדים את עצמו. עוד דרך להכניס בדלת האחורית קצת תרבות.
    ואז הגיע השיר שבקישור שלך, פגישה לאין קץ, והמילים כל כך מדהימות. ונזכרתי שלמדנו אותו, אני חושבת עם תמי יואב, ואיך שזה פתח לי את העיניים והלב השיר הזה.
    ואיך שכבר לא כותבים היום ככה.
    ובדיוק היום מתחוללת פה סערה בעקבות התבטאות של יהורם גאון על כך שהזמר המזרחי "אסון שלא ברא השטן" לדבריו.
    אבל גם אף אשכנזי כבר לא כותב ככה.
    וחווה שרה והעונג גדול.
    ולגבי העברית - פה היא רק מצטמצמת. מתדלדלת. ולכן כל כך כייף לשרוא ולדבר עם אנשים שאוצר המילים שלהם קצת יותר גדול מ"סבבה" ו "פחחחח" ו "מדהיםםם".
    חיבוקים. אפריל מתקרב בצעדי ענק. איזה כייף.

    השבמחק
  12. ליאורי, חברתי האהובה,

    באמת למדנו עם תמי יואב (אפילו כתבתי את זה למעלה..), ובאמת נ-פ-ל-א.

    לא כותבים היום ככה? לא יודעת להגיב על זה. אוטומטית אני קופצת ממשפט כזה, כי מה, פעם כן כתבו אלתרמן? רק אלתרמן כתב. וחוץ מזה, כל כך לא מכירה שירה שנכתבת עכשיו, שעדיף שאשתוק. ואקשיב לחווה, או לברי סחרוף, או לאריק איינשטיין, שרים פגישה לאין קץ.
    (הראינו לשירי קצת אריק איינשטיין ביוטיוב, והיא אמרה - בואהנה, הוא קוּל!. המחמאה האולטימטיבית..).

    באשר לעברית: יש משהו טוב בלהיות מנותק מהשפה כפי שהיא מדוברת במחוזותיה. את יודעת מה, אם כבר זכרונות, בדיוק כמו האנגלית שהיתה ל-Q בסדרה האיים האבודים (החופש הגדול, טעם של כלור מהבריכה בשיער, טלויזיה, איך במכה כל זה מתנפל עלי).

    ובאמת עוד רגע אפריל! יש! אני כבר מכינה את החיבוקים :)

    השבמחק