4.1.2010

כמה פעמים ספרת עד עשר



אבל בסדר יורד, ובצרפתית, וכשהגעת לאפס זרקו עליך קונפטי תוצרת-בית וכולם התנשקו?
לי זה קרה בפעם הראשונה לפני ארבעה ימים. היה נחמד דווקא :)

ההורים של חברה לכיתה של שירי, שהם חמודים ביותר, הזמינו אותנו למסיבת סילבסטר (גם צרפתים קוראים ככה לערב השנה החדשה, למרות שבארץ אומרים ש'רק בישראל'). ברור שחששנו מעט, כי אנחנו לא מכירים אףאחד, וכולם צרפתים ומדברים צרפתית משובחה שאנחנו עוד לא מרגישים בה כדגים במים. ולא מצאנו בייביסיטר (כי כל הבייביסיטריות עסוקות בחגיגות משל עצמן, ברור). זה לא תירוץ, אמרה איזאבל, תביאו את הילדים למסיבה

ובאמת כך עשינו.

ובמסיבה כל מיני אנשים. בהתחלה אנחנו מדברים בינינו לבין עצמנו, אבל בצרפתית, כדי לא להרחיק. קשה לפנות לאחרים – אתם ודאי יודעים שבצרפתית יש שתי צורות פניה בגוף שני: צורת רבים, שהיא המנומסת והניטראלית, וצורת יחיד, בה פונים רק לחברים קרובים, משפחה וילדים. ומה עם אנשים שהכרנו זה עתה? איך אמורים לפנות אליהם? אולי ברבים בתחילת השיחה, וכשהיא הופכת לקרובה יותר לעבור ליחיד? או שאולי זה זריז מדי, ורק בפגישה השלישית מותר? הכי פשוט היה עם סנדרין, המורה שלי בקורס לציור מנדלות (אספר ואצרף תמונות בהזדמנות), שעל הרגע הראשון שאלה אם זה בסדר מבחינתי שנדבר ב-tu (צורת היחיד). במסיבה ניסיתי להקשיב איך האחרים פונים אלי, ולהחזיר באותו מטבע. בעלי האהוב, שיחיה, כל כך מסרב להיכנע לכללי נימוס צרפתיים, שמשתמש ב-tu בכל הזדמנות. (אולי ככה מצליח להגיע לדיבורים משמעותיים יותר, בזמן שאני יכולה להיתקע שעות בשיחות מזג-אויר?)

אבל בסופו של דבר היה נעים, היו מוזמנים ידידותיים מאד, ומצאנו עם מי לדבר ועל מה. כשמפסיקים להרגיש מאוימים רואים שגם לא כל האחרים מכירים זה את זה, ומתחילים לסמן איפה קל יותר – זאת ששתתה כבר איזה כוסית או שתיים יותר מדי, ולשונה רצה בחופשיות, היא פרטנרית נוחה לשיחה מחד, מאידך יש לה הרבה דברים שהם מאד לא פוליטיקלי קורקט להגיד על כל מיני אנשים (למשל כאלו שההיסטוריה קובעת שהם בכלל בני דודים שלנו), וצריך לחשוב איך להגיב. אבל מצד שלישי, היא מדברת בהתלהבות גם אם לא מגיבים :)
יותר קשה לנו לקחת חלק בשיחות הלשוניות – שימו שני צרפתים ביחד, ותוך דקות הם יגיעו לדיונים בנושאים לשוניים סבוכים, שלא יצליחו לפתור אותם בלי מילון. בגלל זה אין שום בית צרפתי בלי מילון בעובי 10 ס"מ בהישג יד. כן, הם שמעו שיש אינטרנט, אבל לא מאמינים בו. אז מה אתם חושבים – קאדט זאת בת זקונים, או האחות השניה במשפחה? מסתבר ששתי התשובות נכונות. כתוב במילון.


הקטנים למעלה, בחדר של הילדה. לא רואים אותם, אבל שומעים היטב. אחת האורחות מספרת לי שדיברה עם אלוני ושאלה אותו לשמו. בהתחלה לא הבינה – 'אלאן?', 'לא, אלון!', הוא הבהיר, והוסיף הסבר 'אני פשוט יהודי'. פשוט יהודי, הילד הזה, שבחתונה של ההורים שלו לא היה שום רב, וכשנולד לא חתכו לו שום דבר. איזה בלגן אנחנו עושים! נהדר.

אוכל מצוין, מלא דברים הודים (בכלל, תזכירו לי לספר לכם בהזדמנות על הודו הקטנה בפריז) שהמארחים הביאו מלונדון, משם חזרו לפני רגע. אנחנו הכנו פירות מצופים בשוקולד לקינוח – הכי רצינו לצפות תותים ותפוזים סיניים, אבל בדיוק לא היו, אז הסתפקנו בדובדבנים, פלחי קלמנטינה ותפוחים. יצא מעולה בכל מקרה. בתמונה שמימין אפשר לראות את שאריות הקינוחים שנשלחו איתנו הביתה, ובהם גם דובדבן ייצוגי (בקושי נשארו, הם היו כל כך מעולים).
ובכלל, משהו בקשר לתמונה הזאת: לא מזמן גיליתי אתר מעניין שנקרא 'מושבת הצילום'. בחורה ישראלית בשם אדי ראש מזמינה כל מי שרוצה לצלם מה שבסביבתו ברגע מסויים (היא מסמסת לכולם מתי בדיוק), ומפרסמת את הצילומים ששולחים לה. הפעם צריך היה לצלם משהו ביום הראשון של השנה החדשה, ולכבודה צילמתי את שאריות הקינוחים. אם תציצו בפרוייקט הקודם שבאתר שלה, של תמונות שצולמו ב-26/11/2009, תוכלו לגלות שם עוד משהו מאיתנו (טיפ: זה לא בדף הראשון). 


ואני חוזרת למסיבה, כי כבר כמעט חצות. הגדולים רוקדים, הקטנים למעלה משקיעים בהכנת קונפטי. ושלא תחשבו שהריקודים זה עניין פשוט – אין מי שאחראי על המוזיקה, וכל אחד הישר בעיניו יעשה. מתחילים קטע, ואז אחר מפסיק ומחפש משהו אחר. יש כאן לפחות שתי קוראות שיכולות לזכור איך במסיבת כיתה, כשהיינו בכיתה ז', דרור חיפש במשך שעות את השיר Dizzy, העביר שירים בטייפ קדימה ואחורה. זוכרות? בכל אופן, הרגשתי קצת שאני בסרט 'חזרה ל-1979'. מזל שזה היה רק לרגע! בסופו של דבר רקדו בעיקר בילי ג'ין וymca וכאלו. כמעט מאותם זמנים. ועוד רגע כבר חצות, הילדים מגיעים עם סלסלות קונפטי, מדליקים רדיו כדי לשמוע את הספירה לאחור – 10, 9, ... ו: שנה טובה! קונפטי! נשיקות! יייההה! (לחייך, רינת, אל תשכחי!) וכולם מרגישים חברים ושותפים להתרגשות ולהתרחשות. עוד רגע והמארח שלנו ייקח את כינורו וידגים קצת ג'אז צועני (שבצרפתית קוראים לו בשם המטריד-משהו 'מנוש'), והריקודים יהפכו סוערים יותר – הבנות יתחממו, יסירו צעיפים וישתמשו בהן כדי ללכוד בני זוג שאינם רוקדים. או לעשות הצגות של לוחמות שוורים (היה צעיף אחד אדום). אבל כל זה כבר בשנה חדשה, וחורג מגבולות הפוסט הזה.
יצא ארוך גם ככה :) 


נשיקות הרבה,
רינת


12 תגובות:

  1. דווקא מסביבנו כולם דיברו על מסיבת סוף השנה / שנה חדשה, אולי בגלל שזה היה אירוע מצומצם בין חברים וכולם ידעו שאנחנו יהודיים.
    בכלל הרגישות לדתות אחרות עלתה מאוד כאן בשנים האחרונות אם פעם מאחלים חג מולד שמח היום מאחלים חג שמח (אלא אם כן בטוחים שהעומד מולך חוגג את חג המולד) ושנה טובה

    השבמחק
  2. ושכחתי לציין שנשמע שהייתה לכם אחלה של מסיבה, אין מה להגיד הצרפתים יודעים לחגוג ואחרי שהם נפתחים אליך מגלים אצלם צדדים אחרים נעימים

    השבמחק
  3. ענת, שלום!
    ומה עם הקפה שלנו??
    כמו שאת מספרת - המורה בכיתה של שירי אמרה שמקפידה לא לעשות דברים חגיגיים לקראת חג המולד, כיוון שיודעת שלא כל הילדים חוגגים את החג (לפחות זה מה שהיא מספרת.. אבל באמת היא מעדיפה לא להכין קישוטים וברכות כדי לא להפסיד ולו דקה של לימודים)

    השבמחק
  4. זה כל כך עושה לי רצון להיות איתכם במסיבה הזו. שם בין האלה שלידכם קרוב מאד מאד.
    ואיזו שווה את בכתיבה רינת. אולי תשימי מן חלונית בבלוג שתפרסם אותך. כלומר מי שרוצה את שרותי רינת המעולה לכתיבות שונות (מכתב אהבה ללא סרוב, שיר לשומר שבשער, מסיבת חג לפרח. או גם עריכות של דוקטורטים וספרים וחיבורים ושלל עבודות אקדמיות) יכול לפנות אלייך במייל אישי.
    כיף להיות איתכם בעולמכם דרך הבלוג שלך. ואת פשוט נערצת בעיני איך את מתקדמת ללא לאות לטוב ולפתחון ולצחקון ולעוד ועוד
    י

    השבמחק
  5. יעלה, איזה אלופה את במילים טובות. משמחת לב.
    קבענו לפוסט-דוקטורט?

    השבמחק
  6. יפה יפה, מתחילים להיקלט. נשמע שעושים שם חיים...מקווה שחייכת הרבה.
    ואת רואה-סידרת את נושא התגובות ותראי כמה. היה שווה לא?
    ליאת

    השבמחק
  7. קראתי עכשיו לראשונה וגם נרשמתי סו"ס ככה שמעכשיו אהיה מעודכנת
    מצחיק ומרגש הפוסט שלך
    אני שתקתי שלוש שנים בגלל הגוף שלישי הזה
    והיו לי רגשי נחיתות איומים
    בסוף החלטתי לאמץ את פוזת הזרה שפשוט לא שולטת מספיק טוב בשפה
    להפתעתי זה לא הרתיע אנשים
    אבל ברור שלא נפתרתי לחלוטין מהפסיכוזה הזו

    השבמחק
  8. ליאת - בזכותך! תודה!

    עינתי, שלום! מה שלומך??
    בפוזת הזרה גם אני, כמובן, לא דווקא מבחירה. ולא שותקת (זאת יכולת שאין לי..).
    ובאמת הטעויות שלי מטרידות אותי יותר מאשר את האחרים. אני מוצאת את עצמי משחזרת שיחות ומצטערת שאמרתי כך ולא אחרת. אמרת פסיכוזה?
    כל מילה..
    רק בריאות ומזל טובים!

    השבמחק
  9. על הקטע של פוליטיקלי קורקט: מעניין אם הייתה לך אי פעם תחושה שאנשים (בעיקר בחו"ל) מתחילים להעיר הערות לא פוליטיקלי קורקט, רק כדי להנעים לך, אפילו מתוך איזשהו נימוס, (הרי ידוע לכולם שישראלים שונאים ערבים)? מחד – הכוונות טובות (נימוס וכו'), מאידך – מעצבן.

    השבמחק
  10. אני חושבת על השאלה שלך, איגור (שלום חבר!).
    לא יודעת. אולי יש טיפה טעם כזה.
    לא שמשתדלים במיוחד בשבילי, אבל כשמישהו רוצה להגיד משהו לא מכבד על מוסלמים (דבר שקורה יותר ויותר, לתחושתי), לא ירגיש צורך להיזהר במחיצתי, מתוקף היותי ישראלית.
    אתה שואל בגלל שזה קורה לך?

    השבמחק
  11. אויש אלוני הזה מצחיק! הרס אותי עם ה "פשוט יהודי" שלו...צרפי ללא היסוס בדיחות של הילדים -זה כל כך חמוד

    השבמחק