אני כפי ארימה

שנה חדשה, זמן להתחלות טריות ומעולות. 

רק לפני חודשים ספורים התחילה אחת, אבל אז הייתי עוד בבלגן של דירה חדשה ומקום אחר ולב כבד מאבל, ודי פספסתי את הצ'אנס להתחדשות. אז הנה עכשיו הזדמנות שנייה, איזה כייף :-)

כותבת כאן את ההחלטות כדי להתחייב אליהן באופן פומבי, זה יכול לעזור (בדומה לאישה יקרה שאני מכירה היטב, שמצהירה קבל עם ועדה בכל פעם שהיא לוקחת "עוגיה אחרונה". הרי לא תוכל לאכזב את הקהל אחר כך ולטעום עוד אחת).

החלטה ראשונה – להעיף מאוצר המילים (והמחשבות) שלי את הביטויים הבאים: תמיד, כל פעם, אף פעם, כל הזמן.

בעצם מותר יהיה להשתמש בהם לחיוב, אבל ממש אף פעם ולעולם לא להגיד משפטים כמו: 'ברור שאתה לא מוצא, אתה הרי אף פעם לא שם במקום' או 'כל פעם אתה דוחה את האמבטיה לערב ואז אין לך כח' ובעיקר לא 'איך אפשר לסמוך עליך אם את תמיד מבטיחה ובסוף..'.

כי המילים האלו הן כאלו מכשולים בגלגלים! במקום להסתכל על דברים עניינית, כמו שהם עכשיו, מציבות מראה מלפנים ומאחור (בדיוק כמו בחדר המראות בארמון וורסאי, כאן בתמונה מהביקור בשבוע שעבר, או בשירותים שבקומה התחתונה במוזיאון תל אביב ובעוד כל מיני מקומות מפוארים), ככה שהרגע הנוכחי משתקף קדימה ואחורה והופך לשרשרת אינסופית של התנהגויות לא מוצלחות. ומזה כבר ממש מסובך לצאת. אז זהו, יאללה, לפח. לא עוד!!

החלטה שנייה – להחזיר את החיוך לפנים (וללב) שלי. בכלל לא ידעתי עד כמה אני מחייכת הרבה, עד שהרגשתי בחודשים האחרונים עד כמה אני לא, איך בקיץ הזה נעלמו לי החיוכים.

וזאת סתם שטות. אבא שלי, איפה שלא יהיה, בטוח מחייך. כי כבר לא כואב לו, כי הוא כבר לא חולה, וכי הוא אוהב לחייך. אז למה אני בוכה כשאני חושבת על החיוך שלו.

צריכה למצוא את החיוכים שלי מחדש. לחזור ולפנות לעולם בחיוך פתוח ושמח, כזה שמצפה לפגוש טוב ועושה טוב. מ-עכ-שיו.

זהו, שתי החלטות קטנות-גדולות לשנה חדשה. מה, קלי-קלות לקיים אותן. תארו לעצמכם שהייתי מחליטה לעשות ספורט 5 פעמים בשבוע, 30 דקות בכל פעם. זאת החלטה רצינית! (שברור שלא הייתי עומדת בה). או שהייתי מחליטה שמעכשיו אני לא יושבת מול המחשב יותר מ-30 דקות ביום. או-הו. אבל לא, הקפדתי לבחור קטן, אפשרי ועם פוטנציאל השפעה. אני מרוצה מעצמי. וחוץ מזה הספקתי הבוקר כבר לקחת את דב לרכבת (כי שכח את המפתחות של האוטו שלו בעבודה), לשלוח ללואיז מתנת יום הולדת (ששכחה אצלנו), לקנות לחם ומאפים שווים בבולנז'רי. וכל זה לפני תשע וחצי! והילדים עוד ישנים בכלל!

אחלה בוקר.

חיבוקים מִצָרְפת,

רינת

נ.ב. אם תרצו לקבל מייל בכל פעם שאני מוסיפה כאן קשקושים / הרהורים / סיפורים, מלאו את כתובת המייל שלכם בתיבה שמשמאל, וזה יקרה. באופן אבטומטי!
זה אומר שמעכשיו לא אשלח עוד הודעות מייל שמספרות על עדכונים. משאירה לכם את הבחירה אם להרשם או לא (איזה כייף, יש זכות בחירה אישית!).